1. בקשה להארכת מועד לביצועו של צו הריסה שניתן במסגרת גזר הדין בתיק זה, ביום 13.6.2012. ביצועו של הצו עוכב למשך 18 חודשים במסגרת גזר הדין.
לטענת המבקש, תקופה קצרה לאחר מתן גזר הדין הגיש בקשה לועדה המקומית לתכנון ולבניה לשם קבלת היתר בניה, אך בשל בעיה תכנונית כוללת במתחם, כהגדרתו, לא טופלה הבקשה עד כה. המבקש מציין כי לאחרונה הוגשה נגדו ונגד מחזיקים נוספים במתחם תביעת פינוי, על ידי חברה יזמית שהתקשרה עם מינהל מקרקעי ישראל בהסכם פיתוח לגבי המקרקעין נשוא הבקשה. לטענתו, לאחר שיסתיים בירור התביעה, ותוכרע שאלת הזכויות במקרקעין, ניתן יהיה לקבל את ההיתרים המבוקשים.
2. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, עוד לפני הדיון לגופה של הבקשה, יש להורות על דחייתה על הסף, לאור העובדה שהוגשה בניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) התשס"ט - 2008 (להלן:"התקנות").
לטענת המבקשת, הבקשה אינה ערוכה בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות, שכן לא הוגשה על גבי הטופס המתאים, לא צורפו אליה כל המסמכים הדרושים, על פי התקנה, ובניגוד לתקנה 2(ג) לא צורף אליה תצהיר לתמיכה בעובדות העומדות בבסיסה.
בנוסף, בניגוד לתקנה 2(ד) לא צורפה עמדת המשיבה.
זאת ועוד, הבקשה הוגשה רק ארבעה ימים לפני המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה, בגזר הדין, למרות שעל פי תקנה 2(א) לתקנות היה על המבקש להגישה לא יאוחר מ- 21 ימים לפני כניסת הצו לתוקפו.
3. אציין כי המבקש, הנאשם 2, הינו מי שלטענת המאשימה מחזיק במקרקעין בפועל. כתב האישום הוגש גם נגד נאשם 1, מתנה חלבי, ממנו שוכר המבקש את המבנים נשוא כתב האישום. בתאריך 12.12.13 הגיש הנאשם 1 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין. טרם ניתנה החלטה בבקשה זו.
דיון והכרעה:
4. לאחר עיון בבקשה, ובתגובה לה, שוכנעתי כי הבקשה אינה מצריכה קיום דיון במעמד הצדדים, וכי ניתן להכריע בה על סמך טיעוני הצדדים בכתב.
5. אופן הגשת הבקשה הוסדר בתקנות, ועל פיהן יש לתמוך אותה בתצהיר, כולל תצהיר בעל מקצוע, ולפרט מהם ההליכים התכנוניים שננקטו עד כה. מועד הגשת הבקשה יהיה לא יאוחר מ- 21 ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו (תקנה 2(א) לתקנות).
6. הבקשה שבפני הוגשה באיחור ניכר, ארבעה ימים בלבד לפני המועד שנקבע לביצוע הצו. בנוסף, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ואינה מכילה פירוט של הנתונים התכנוניים בגינם נמנע מהמבקש לקבל היתר עד כה. תחת זאת, מציין המבקש, בסעיף 4 לבקשתו, כי קיימת במתחם "בעיה תכנונית כוללת".
7. הליקויים שנפלו באופן הגשת הבקשה, הינם לכאורה פרוצדוראלים, אולם למעשה מדובר בליקויים מהותיים, שכן בהיעדרם אין לבקשה כל בסיס עובדתי או משפטי שתושתת עליו. אי עמידה על קיום דרישות אלו, מרוקנת מכל תוכן את תכלית הדין ופותחת פירצה להצפת בתי המשפט בבקשות סרק שלא נתמכות במסמכים כנדרש ושכל תכליתן להרוויח זמן ותו לא בבחינת דחיית הקץ ככל הניתן.
8. תקנה 6 לתקנות מורה כדלקמן:
"
בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו."
במקרה הנדון, לא מצאתי נימוקים מיוחדים המצדיקים דיון בבקשה חרף כל הליקויים שנפלו בה, ומכאן דינה להידחות על הסף.
ראו לעניין זה: ע"פ (י-ם) 4845/09
מדינת ישראל הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים נ' עוויסאת סבאח.
9. על אף שדי היה בכך על מנת לדחות את הבקשה על הסף, החלטתי לדון בה בקצרה, שכן שוכנעתי כי דינה להידחות אף לגופה.
10. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי ניתן להיעתר לבקשה להארכת המועד לביצוע צו הריסה, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 207 לחוק, רק במקרים בהם קיים סיכוי של ממש כי ניתן יהיה לקבל היתר בניה למבנה בתוך זמן קצר.
11. בית המשפט העליון, חזר והדגיש את החשיבות הרבה שבקיום צווי הריסה במועדם, ואת הצורך להימנע מהארכת מועד לביצוע צווי הריסה, שיש בה כדי להנציח בניה בלתי חוקית. בתי המשפט פסקו זה מכבר, כי אין מקום להמתנה בלתי מוגבלת בזמן בביצוע צווי הריסה, עד לסיום הליכי התכנון, שספק אם יצלחו, וכי בתי המשפט ייטו לעכב ביצוע צווי הריסה רק במקרים חריגים, בהם הוכח כי הסדרת הבניה הינה בטווח קרוב הנראה לעין.